בחזרה לאננדה – חופשת יום הולדת בסיני

חלק א׳: משאלה

ה-21 ביוני הוא היום הארוך בשנה, יום ההולדת של הקיץ, של החופש הגדול וגם יום הולדתי ה-47.

ואיזו מתנה נותנים לאשה שיש לה הכל? נותנים לה את החופש לבחור בעצמה לעצמה את מה שהיא הכי רוצה.

השנה החלטתי להגשים משאלה, לתת לעצמי מתנה משמעותית וחוויה מיוחדת במינה. מתנה לא יקרה כספית, אבל כזו שערכה גבוה מפז.

מתנה שתמלא את ליבי בצורה מדוייקת בכל מה שאני זקוקה לו כדי לחגוג את הרגע היפה ואת נצחון הטוב על אתגרי החיים. מתנה שאהנה ממנה, אלמד, אגדל, אצמח ואתפתח.

המתנה שהבנתי שאני מיחלת לה היא להתעורר בבוקרו של יום ההולדת בחוף אננדה שלי בסיני.
לא הייתי שם כבר 9 שנים ועלה בי רצון עז לסגור מעגל ולראות מה יקרה כששתינו, אני וסיני ניפגש בסיבוב החדש.

חלק ב׳: מתנות מסיני של פעם

בסיבוב הקודם, לפני 16 שנים הגעתי לסיני בעקבות גחמה פתאומית שתקפה אותי בחנות יוקרתית לבגדי ים ברחוב אבן גבירול (ת״א).

ביקיני יקר ומרגש להחריד, עשה עלי מהלך ושיכנע אותי לקחת אותו איתי הביתה, באמתלה שעכשיו יש לי סיבה אמיתית לנסוע לסיני.

האמתלה נראתה לי כבר אז מופרכת דיה, אבל מספיק מפתה כדי שאקח את הסיכון ואקפוץ על ההזדמנות להרפתקאה. מרגע שניטע הרעיון, בערה בי התשוקה למהר ולהגיע לסיני.

השנה היתה 2003, שנה משמעותית שבה פתחתי דלת לעולמי החדש. לא יכולתי להתכונן למה שסיני תביא אל תוך חיי. לא יכולתי לדמיין זאת גם לא בדמיונותי הפרועים ביותר. חוויות, מראות, תחושות, תובנות וכמה מפגשים הרי גורל.

בסיני גיליתי סגנון חיים שמיגנט אותי. נחשפתי ליופיו של העולם שמתחת למים והתחלתי לצלול ולחקור. נגלו לעיני חזיונות טבע יפים ומרגשים שהיממו אותי. למדתי להבחין ולהנות מיופיה של הפשטות. נהנתי ממתיקות האבטיח ומחמצמצות הליים.

למרגלות הר סיני, על קו מים בתולי בים האדום, ניצבתי חשופה בנפשי, מביטה בעומק ובאומץ לבבואה הצלולה שהשתקפה מדמותי. הבנתי לאן אני רוצה להגיע, עדיין לא ידעתי איך. ניצבתי פתוחה וצמאה לגלות ולבנות את עולמי מחדש.

הגעתי למקום מתוך נקודת השבר הגדולה שלי והרגשתי שמסיני ומחוף אננדה, יבוא מזורי.

שלווה מוזרה, שלא הכרתי מעודי, התפשטה והשתלטה עלי, בצורה נעימה ומרגיעה. לשם שינוי לא הייתי צריכה לעשות כלום, חוץ מלרבוץ כל היום על החוף, לשנרקל, לישון ולאכול.

וממש כמו בסרטים וברומנים שבלעתי בשקיקה כל חיי, הרגשתי שההזדמנויות מתחילות לנוע לעברי ושאני רק צריכה להתבונן לחודם ולעומקם של דברים, לחשוב ולסדר נכון את לוח המשחק. להזיז מהלכים כמו בשחמט.

המון אסימונים מנטלים ירדו לי בסיני. המון אוצרות יקרים מפז מצאתי שם. בסיני פגשתי את עצמי וגיליתי מעמקים ותעצומות פנימיות וגם את עידן, אהבת חיי על ספינת אמיצים בלב ים. בחוף שהתאהבנו בו, תחת שמיכת כוכבים בשמים נוצרה גם עלמה, בתנו הבכורה בלילה קסום ומיוחד, שם נבטה משפחתי האהובה.

בסיני פגשתי גם את הגלביה, שכבשה אותי בסערה והפכה להיות עורי השני במובן הכי מכיל של המילה. הגלביה שהיא עד היום מוצר הדגל בבית האופנה והלייף סטייל שלי, המזוהה איתי כל כך בעסק שבניתי במו ידי.

לפני 9 שנים נפרדתי מסיני, מבלי לדעת שלא אשוב אליה כל כך הרבה זמן. הייתי עם עידן ועלמה, גם כתבתי על זה כאן בבלוג (לינקים מצורפים בסוף הפוסט).

חלק ג': מתנות מסיני של היום

ידעתי לאן פני מועדות ומתי, לא ידעתי עם מי ואיך. עידן נשאר בבית עם הבנות ולאף אחת מחברותי לא הסתדר להצטרף לסיני בתאריך שבחר בי.

החלטתי שאני זורמת עם ההרפתקאה ואני נוסעת לבדי. היה לי ברור שביום ההולדת שלי אני אתעורר בסיני, ושצפויים לי ריגושים והפתעות משמחות.

ארזתי תיק קטן מהצפוי (מילים של עידן) ובו שפע של פינוקים משמחים ואוצרות אהובים. התלבטתי איזה מהגלביות לארוז, אבל התקשתי לותר אפילו על אחת. לקחתי את כולן.

16 גלביות מודפסות מקולקצית ג'אפה אואזיס, ששקלו יחד פחות משני קילו... ותפסו נפח מינימאלי בתיק, כמו ערימת מטפחות דקיקות.

בבוקר הנסיעה, יצאתי נרגשת מוקדם מהבית ותפסתי רכבת (ומונית) לשדה התעופה בחיפה. מהדרך העלתי פוסט לפייסבוק על כך שאני בדרכי לסיני לבדי.

תוך דקות ספורות קיבלתי טלפון משמח מחברתי השפית מיקה (מיקה פודארט), שעשיתי לה חשק והיא מצטרפת אלי במיידי.

מתנה ראשונה שקיבלתי, מיקה המהממת נכנסה למכונית ביפו, נהגה למעבר הגבול והגיעה 3 שעות אחרי לסיני!
HOW COOL IS THAT?!
זכיתי לפרטנרית מושלמת להרפתקאה.

המעבר לסיני היה מהיר וחלק. מעבר לגבול המתין לי נהג המונית, שהביא אותי במהירות אל החוף המובטח.

9 שנים חלפו מאז שהייתי כאן ודבר לא השתנה. אלמלא השערות הלבנות שעיטרו את ראשו של סעיד, לא הייתי מנחשת שהזמן עבר.

מכיוון שהייתי האורחת היחידה במקום, זכיתי לקבל את החושה הכי שווה. על קו המים נבנו מבנים חדשים, עם חשמל, מאוורר, שירותים ומקלחת צמודה.

גם בלקון קטן ומוגבה יש בחושות החדשות ובביקורי הבא הובטח לי שיותקנו גם מזגנים חדשים בחושות. האמת? מתאים לי סיני משודרג.

סידרתי את החושה, התקנתי כילת יתושים שהבאתי מהבית ופרסתי את כל הציוד לנוחיותי. לבשתי בגד ים ונכנסתי למים לטבילה מרגיעה ומענגת.

התמקמתי על הבלקון עם הספר, נותנת לאוויר החם ליבש אותי בנעימות, תוך שאני צוללת לעולמות של דימיון ופרוזה ומתענגת על שייק אבטיח קר.

לקראת בואה של מיקה, עליתי מהחוף למתחם המסעדה. שמחתי לגלות שהמתחם השתדרג בוויפיי, תקשרתי בוואטסאפ עם מיקה שבדיוק נכנסה לסיני.

הזמנתי לנו ארוחת צהריים מפנקת שתוזמנה בדיוק לזמן הגעתה. "אורז נחשים" עם במיה, מוסר טרי, סלט מרענן, ולימונדה קרה מליים משובח.

מיקה הגיעה ישר לארוחה. עשיתי לה קבלת פנים עם מוזיקה וצהלולים. היא עמדה שם עוצמתית ויפה, עם שמלה דקיקה מתנפנפת ברוח המדבר, מאובזרת בתרמיל מסעות קטן. התקנאתי בה על יכולת התמצות שלה. מסתובבת בחופשיות בעולם, כמו דרווישית אמיתית, עם תיק נדודים קל.

שתינו היינו מורעבות וניקינו את הצלחות לשביעות רצונו של השף. נחנו קצת ונפרדנו ממתחם האירוח העליון. ברגע שעזבנו את המתחם נותקנו מהאינטרנט ומהעולם וצללנו אל השקט והשלווה של סיני.

ירדנו אל החוף ואל החושה שעל הים. מיקה הניחה את התיק ועלתה על בגד ים. בנתיים הגיעו שתי בדואיות שקלטו שיש פוטנציאל לעסקים ופתחו בסטה ממש מתחת למרפסת שלנו.

פישפשתי במרכולתן ושלפתי כמה צמידים ומתנות צבעוניות לבנותי. גם שני גמלים מגולפים מעץ זית ההצטרפו אלי למסע. כאמל וג'מאל קראתי להם.

לקראת ערב יצאנו לטיול לאורך החוף ונהננו מהאור הרך של סוף היום. הים היה צלול כאגם. לא היה צורך לשנרקל, היתה ראות מדהימה. השמש כבר שקעה מעבר להרים ואני בתוך המים מוקפת בלהקה של זהרונים (Lionfish) שחלפה לידי. זכרתי שמדובר בדג ארסי במיוחד, ולכן לא זזתי והתמקדתי בצילומם.

נהננו מהשמים שנצבעו בצבעים מרהיבים, נחנו, שוחחנו, צחקנו, התרגשנו והעברנו את הערב בנעימים.

בבוקר יום ההולדת שלי התעוררתי מקרן שמש נמוכה שעשתה את דרכה לעברי מכיוון הים. הקרן חדרה אל חלוני הפתוח, האירה והעירה אותי ברכות.

התעוררתי מאושרת ויצאתי החוצה, לחזות בזריחה יפיפיה ולקרוא את הברכות שהילדות הכינו בבית ושלחו איתי לסיני. האור הקסום היפנט אותי ביופיו והתחלתי לגמוע את כל היופי הזה במצלמת האייפון שלי. כשאני מאושרת ורואה מראות יפים, אני רוצה לתעד אותם. ללכוד מראות ולהפוך אותם לזיכרונות ויזואלים שילוו אותי.

מיקה נשארה לישון בחושה והשאירה לי זמן פרטי למסיבה צבעונית ושמחה עם עצמי. את בוקר יום ההולדת שלי חגגתי במסיבת צילום אינטימית, מוקפת בכל היופי שיצרתי, צילמתי את הגלביות באור מושלם ולא יכולתי לשבוע מסיפוק ומהנאה.

סגרתי מעגל של אושר ויופי עם הגלביות שנולדו בסיני לפני 10 שנים וחזרו לשם בשלות בגרסתן החדשה, מוטבעות בחותמי. הקפתי את עצמי בכל הדפוסים היפים והמקוריים שעיצבתי מחלומות והפכו לבדי כותנה דקיקים.

חוויתי הנאה עצומה והרגשתי שאני נהנית מטעמן המשכר של פירות הדמיון והיצירה שלי.

שמחתי והתמלאתי בהוקרה ובהודיה על הידיעה שבעוד שאני בסיני, מרשה לעצמי להתענג על זמן פרטי, שמשביע ומפתח אותי, העולמות שהשארתי בישראל מחכים לי ולא בורחים לשום מקום.
בבית בעמק יזרעאל יש לי משפחה חמה שאני אוהבת יותר מהכל ובחנות שלי ביפו (ובפופאפ שהתקיים במקביל בבייסיק בבית יהושע) העסק מתנהל ומתפתח במקביל אלי, בעזרת צוות של אלופות.

אני אוהבת ושמחה על החיים שבניתי והתרגשתי לסגור מעגל עם עצמי במקום ששינה לטובה, שיפר את חיי ומתח את הגבולות שלי. מקום שהוכיח לי ששווה להשקיע בחלומות איכותיים ומשתלם לחתור ולהגשים אותם.

את היומיים הראשונים של חופשת 3 הימים בסיני ביליתי במחיצתה של מיקה היפה. שתי נשים הרפתקאניות ואופטימיות, שנהנו כל אחת מחברתה של השניה, אבל גם מרגעי קסם של התנתקות והתבודדות מבחירה.

בילינו במנוחה, בשיחה, בקריאה ובשנירקול בריף היפיפה הממוקם בלגונה של חוף אננדה. נהננו מהאוכל הפשוט והטעים, מבריזה נעימה של יוני, מנופים פראיים ומיופי שהעין לא שובעת ממנו.

חלק ד': סוף, שהוא לגמרי גם התחלה

כעבור יומיים, מיקה חזרה ליפו ומשם המשיכה לגיאורגיה, לטיול קולינרי שהיא מוציאה ומדריכה. אני נשארתי לבלות עוד יום אחד אחרון, בחברת עצמי, ללא אף נפש חיה נוספת, שתחלוק איתי את המרחב המדהים הזה, על קו המים בחוף שלי בסיני.

דימיינתי שאני נמצאת על אי בודד, אלא שלא נקלעתי לשם בטעות כפליטה. הגעתי אל מקום שבו הרגשתי מאוד שלמה ונותרה לי עוד יממה אחת קצרה להנות מאינטימיות עם עצמי וסגירת מעגל.

הפעם הקודמת שהייתי כאן בחוף לגמרי לבד, היתה לפני 15 שנה, קצת לפני שפגשתי שם את עידן, ואני זוכרת שנהנתי, אבל גם שהלילה היה קשה לי במיוחד.

כל רחש הקפיץ אותי והרבה חששות התגנבו אל ליבי בחסות החשכה. אני זוכרת את ההקלה שהביאה לי אותה זריחה.

הפעם זה היה אחרת, הרגשתי שמורה ובטוחה. בבוקרו של יומה האחרון של החופשה התעוררתי משינה שלווה ומתוקה בידיעה שמחוץ לסיני מחכים לי עולמות שאני כל כך אוהבת וחיים טובים שאני חווה בהם משמעות עצומה.

עולמות שבניתי מתוך הקשבה עצמית עמוקה, בעקבות דברים שחוויתי והבנתי לפני שנים, ממש שם, בחוף אננדה בסיני.

הקדשתי כמה שעות לקריאה, מחשבה, ציור, צילום וכתיבה. שעות של הנאה עצומה וממלאה שהזכירו לי כמה חשוב להקדיש זמן לעצמי וכמה שהזמן הזה מפתח אותי. מאפשר לי לבנות זהות עצמית חזקה ובטוחה בעצמה. מספק לי חוסן ומשאבי אנרגיה להתמודד עם אתגרים בחיי.

בחיים המודרנים שלי, מחוץ לסיני, אני ממלאה הרבה תפקידים. אני אמא, בת זוג, בת, אחות, מחנכת, יועצת וחברה. בעסק שלי אני יוצרת ומנהיגה חבורת נשים מיוחדת במינה. יחידת עילית שמורכבת כולה מנשים חזקות, אופטימיות ויצירתיות, שמונעות מתשוקה לחיות חיים נהדרים וליצר תכנים משמעותיים, שמשפיעים על אחרים לטובה.

אבל לפני כל התפקידים האלו, שאימצתי באהבה ומבחירה, אני קודם כל בן אדם וחשוב לי לתת לעצמי מרחב להרגיש, להבין ולהתבטא.

תמיד הקפדתי להקשיב באומץ לרחשי ליבי וללכת בעיקבותם. זה משהו שהבנתי על עצמי מגיל מאוד צעיר וזה תמיד עבד בשבילי וחיזק אותי לאורך זמן. את כל התעצומות שלי אני שואבת קודם כל מבפנים ורק אז גם מהאינטרקציות שנוספו אל חיי.

כשאני מחייכת וכשטוב לי, יש לי כוחות להתמודדות עם הכל בצורה הכי טובה. החוסן הפנימי שלי תומך גם בכל המעגלים הנוספים בחיי. השקעה עצמית משתלמת ומתגמלת גם את השאר.

את סיני עזבתי בחיוך גדול ועם תקווה לחזור לשם שוב, במהרה. תוך כמה שעות כבר חיבקתי בביתי שבעמק את משפחתי האהובה. אני נותנת לסיני להיספג בי עוד קצת וכבר סקרנית לראות מה הפעם היא תכניס, תשפר ותוסיף לחיי.