מגלת הארצות

לפני 8 קייצים, קצת אחרי שנגה נולדה, ביחד איתה נולדה גם הגלביה שלי. אני הייתי במגמת התרחבות, עם עליה עקבית במשקל.

לא עשיתי דבר כדי להילחם בזה. ההפך הוא הנכון. מצאתי לעצמי פיתרון קסם להתמודדות עם תנודות במשקל.

עיצבתי ויצרתי לעצמי שמלה משוכללת, גירסה משופרת של גלביה, בהשראת גלביה מיתולוגית מתפוררת אהובה, שדגתי בדהב אשר בסיני.

חיפשתי מקום שנעים לשהות בו, בגד עם כיסים רחבים, שמכיל אותי בכל מידה. בגד שאני לא מזיעה איתו, כי הוא תפור מאריג כותנה מיוחד. אריג כותנה טבעי ודק, רך ונעים, שאינו שקוף.

בגד ששוקל 100 ג'ר (!?!), אינו ניצמד, אבל מלווה בצורה נעימה את קווי המתאר היפים של הגוף.

בגד שלא תופס מקום במזוודה. אפשר לקחת 20 גלביות בטרולי, ויש עוד מקום לכפכף יווני דק ושפתון לובלו דובדבן. שמפו של המלון, חפיפת שיער, זורקת על עצמי גלביה מע לבנים נקיים ויוצאת אל העולם, קלילה ופתוחה.

בכל פעם שעליתי מידה, המפעל הקטן שבניתי, התחיל ליצר כבר את המידה הבאה. שיהיה לי לאן לגדול, במידה וארצה. עד שגדלתי והגעתי למידה XXXL... ואז קיבלתי החלטה לבנות איכות חיים חדשה גם לגוף שלי וגם משקלי קטן. מי שמכיר אותי רק בנקודת זמן זו, מתקשה לדמיין איך הייתי עם עוד 40 ק"ג. 40 ק"ג היו 40% ממשקלי.

היכולת שלי להרגיש יפה ונחשקת בכל משקל התאפשרה לי לתפיסתי, באופן פיזי ע"י הגלביות שהיו נעימות ומחמיאות  ובאופן רגשי, כי אני מחוברת לקול האישי שלי ויודעת מה ואיך לעשות לעצמי נעים. טוב ויפה אצלי זה לא שם של בלוג, זו בחירה בדרך חיים. 

בכל מידה שהייתי, היה לי תמיד ארון מלא בשמלות הדקיקות הצבעוניות והנעימות האלו ולא הרגשתי צורך לרזות כדי להיראות טוב. קיבלתי המון מחמאות, הייתי אשה בעלת נוכחות ומודעות, בכל מידה שבחרתי לשהות בה.

לפני שנתיים, כשקיבלתי את ההחלטה לשנות את משקל הגוף שלי, היא הגיעה ממקום משמעותי ולא מכך שלא היה לי מה ללבוש. 

בשנים שבחרתי להתנהל מתוך גוף כבד, למדתי המון דברים. על עצמי, על סביבתי, על החברה שבה אנחנו חיים. על נורמות של יופי ועל המון התעסקות מיותרת באישיו הזה של משקל. משקל הוא דבר פרטי ולא יתכן שינוהל בלחץ חברתי.

כשיצאתי למסע הזה סיפרתי לבנותי המתבגרות (עלמה 8 ונגה 5) שאמא הולכת לבדוק משהו חשוב. אמא יודעת מה זה להיות אשה כבדה ומאושרת. ואמא הולכת לבדוק מה זה להיות אשה קלה ומאושרת. ואחרי שאמא תבדוק, היא תחליט מה היא אוהבת יותר. הן הבינו את ההסבר שלי ונתנו לי את בירכתן ואני יצאתי לגלות ולחוות עולם חדש.

הבנות שלי חושבות שאני מגלת ארצות.

אז היתה לי גלביה נפלאה ומקסימה והיה לי עסק קטן עם פלטפורמת שיווק ומכירות יצירתית עצמאית ויחודית שפיתחתי לעצמי, שהניבה צמיחה וביקושים למוצרים.

ובכל זאת, הרגשתי שיש לי תקרת זכוכית מעל הראש, שמונעת ממני לצמוח ולהתפתח. את אריגי הכותנה היחודיים שעיצבתי מהן את הגלביות, היה ניתן להשיג רק בהודו. הספקים שלי בארץ הפכו את הודו כדי למצוא לי הדפסים שאני אוהבת. תאמינו לי שאני לקוחה מאתגרת. כמה שהשיגו לי זה לא היה מספיק.

 

התגלגלו לידי שאריות יצור של חברות עיצוב מערביות מגניבות, כמו אנטרופולג'י, אויילילי ועוד. אבל אי אפשר היה להתבסס על זה, ולא הצלחתי להשיג מהם כמויות. לא היתה כמות מספקת של בד. היו לי 7 מידות של שמלות מקסי, עם תצרוכת בד גדולה. הבדים ההודים מגיעים ברוחב של מטר ולא ברוחב של מטר וחצי, כמו במערב. רציתי ליצר עוד דגמים (חולצה, שמלה קצרה, שמלה עם שרוולים קצרים).

חסרה לי שפה עיצובית ברורה כמו שקולקציה מגובשת אמורה להניב. זה היה נראה כמו ערב רב והיה לי קשה מאוד להרכיב קולקציות הרמוניות. מה שתיסכל אותי מאוד, כי אני מעריצה הרמוניה ויזואלית.


ואז פגשתי את אורית לוינגר, מעצבת טקסטיל, שהפכה מיד לחברה, שהדליקה לי בראש ניצוץ קטן, שלאט לאט הפך לללהבה גדולה. היא שאלה אותי למה אני לא מיצרת את הטקסטיל בעצמי, עם הדפסים שלא אמצא בשום מקום אחר. ואז יצאתי לדרך מרתקת ובמשך כמה שנים טובות ניסיתי להבין איך אני מצליחה לעשות זאת. על הדרך הזו אספר בפרק אחר.

לפני שנה הגעתי להחלטה שאני בשלה להרים את תקרת הזכוכית ואני אמצא דרך ליצר לעצמי איזה בד שארצה וכמה שארצה ממנו ועם הבדים האלו אני אגלה עולם חדש.

בשבוע שעבר הגשמתי חלום בצורה הכי ממשית שיש. צילמתי באופן פיזי קולקציה שראיתי בדמיוני במשך שנים. ככה זה נראה כשהדמיון הופך למציאות. צילמתי בנות יפיפיות (מבחוץ ומבפנים) במידות XS ו-XL, בגזרות חדשות ומבדים שעיצבתי לראשונה לעצמי. 

רק היום אני יכולה לומר בלב שלם, שעיצבתי את הקולקציה האמיתית הראשונה שלי. קולקציה שלמה ומקיפה המביעה את נקודת הראיה שלי על יופי נשי. גיליתי ארץ בתולית וחדשה.

מהבדים שיצרתי עיצבתי קולקצית ריזורט חדשה וקראתי לה "מגלת הארצות". את ההשראה לקולקציה שאבתי מדמותה של ה- world explorer, מגלת הארצות, האשה שכישפה אותי ותמיד חלמתי להיות. 

אשה נועזת והרפתקנית, פורצת גבולות, חסרת עכבות, מנווטת את ספינתה בנחישות בים מלא בסערות. צולחת אתגרים, פחדים ואמונות טפלות.אשה אינטואיטיבית במסע אחר צפונות ליבה.

משקיפה למרחוק במשקפת ומחפשת יבשת חדשה.

מגלת הארצות היא אשה עתירת דמיון. מרקו פולואית יצירתית, סקרנית ומלאה באדרנלין. מחפשת תבניות, מזהה דפוסים במהירות, מסתגלת בקלות, לומדת שפות בטבעיות, מנסחת מפות חדשות. 

חוקרת מלאת תשוקה וטועמת תרבויות זרות, משחרת להרפתאות. בלימוד מתמיד את עצמה ואת סביבתה. לומדת לרקוד, לומדת לאהוב, לומדת לראות. מלקטת אוצרות, צוברת ידע ותובנות, צופה אל העתיד, כמהה אל הבאות.

כשהיא מגלה ארץ חדשה היא נרעשת מעוצמת הגילוי וסוחפת אחריה ספינות רבות שמצטרפות. נותנת השראה לנשים להגשים חלום, להעז לצאת להרפתקאה. אם רק ירצו לנסוק לגבהים ולעוף למרחקים.

גם אני יצאתי אל מסע מרתק בעיצוב הקולקציה החדשה חקרתי ולמדתי ארץ לא מוכרת וחדשה עבורי, את עולם עיצוב הטקסטיל. מאז שיצרתי את הגלביה הראשונה שלי, לפני 8 קייצים, חלמתי לעצב גלביה בשלמותה, לא רק את הבד אלא גם את ההדפסים והאמירה.

 

את הקולקציה הרכבתי מ-16 הדפסים יחודיים, שעיצבתי בעקבות מקומות אקזוטיים שהציתו את דימיוני: סנטוריני, פלרמו, מרקש, נואבה, סופיה ויפו. תמהיל אקלקטי יחודי של מזרח ומערב.

פלטת הצבעים נבנתה מ-18 צבעים בצבעוניות עזה בהשראה אפריקאית סקנדינבית. ההדפסים משלבים 2-3 צבעים בלבד בחיבורים מתוחכמים. המראה המתקבל של הקולקציה השלמה הוא של קשת צבעים עשירה, כמו בשוק תבלינים סוער.

הטקסטיל מודפס על אריגי וואל אווריריים, אריגי 100% כותנה דקה ורכה, המותאמת לאקלים החם וללחות הים תיכונית. 

הדגמים המיוצרים הם שמלת גלביה קלאסית, שמלת גלביה עם שרוול קצר, שמלת גלביה קצרה ולראשונה גם חולצת גלביה. בנוסף לשמלות הנשים יש גם מטפחות בנדנה תואמות ושמלות גלביה לילדות.

גזרות הגלביות מעוצבות בגזרה בקבוקית יחודית המחמיאה לכל אשה במידות 34-52. הקולקציה מגיעה ב-7 מידות שונות XS-3XL ומאפשרות תנועה לנשים פעילות.

את הקולקציה ניתן להשיג בחנות בשינקין 35, תל אביב, בהזמנה טלפונית 0509474785, ופה באתר. 

 

צילום: יפעת גולן l צילום מקצועיIfat Golan


סטיילינג שלי ושל Michal Tovy


איפור ושיער: Ayelet Shimoni


הפקה בפועל: Oshrat Venger


עוזרות הפקה: Mika ShachamSara Berman Baranes


דוגמניות: תום בייז ו Ray Segev