יומן מלחמה – פוסט 3: "העצמאים בישראל הם בשר התותחים של הממשלה!" שלב שלישי: כעס
17 במרץ 2020
עורו אחים, עורו: חשבתם שראיתם עסק מצליח בישראל? חשבו מחדש.
לכל מי שחשב שעסק מצליח בישראל הוא עסק שמצליח להרוויח ו״לסדר כלכלית״ את בעליו, אני קוראת להתעורר מהאילוז׳, לשפשף עיניים ולראות מחדש.
כמי שהשתתפה בשנה שעברה בתחרות העסקים הקטנים בישראל והובילה רק לפני כמה חודשים את קמפיין התחרות, אני רוצה לזעוק ולהבהיר: עסק מצליח בישראל, הוא עסק שמצליח ליצר שורת רווח. זניחה וקטנה ככל שתהיה.
זניחה עד כדי כך, ששבוע, שבועיים, או מקסימום חודש של עצירה, יכול במהירות ובאכזריות בלתי נסבלת למחוק עסק ״מצליח״ ולהעלים אותו מהמפה, להשאיר אחריו קטסטרופה כלכלית וחובות בלתי נסבלים לבעליו ולמשפחתו.
לאחר 10 שנים של השקעה, תשוקה, תעוזה, חריצות, הובלה וחדשנות יצירתית, ששרדו בנחישות מלחמות, חורפים, סופות ומכות כלכליות, אני ניצבת עם העסק שלי, כמו עסקים רבים אחרים במדינה, על סף תהום בולענית ופעורה, שאיש אינו יודע לחזות את עומקה ואת רוחבה.
את העסק שלי בניתי בעשר אצבעות וללא גב כלכלי. כל שקל שהרווחתי הושקע מחדש בעסק ובצמיחתו. עם השנים העסק גדל וכיום הוא מפרנס כ-17 עובדים ומשפחות, מזין שרשרת ארוכה של ספקים ועסקים רבים ומזרים כספי מיסים רבים ומשמעותיים לקופת המדינה. המדינה שותפה לרווחים שלי, אבל לא לסיכונים ולהפסדים.
המשק ניזון מהעסקים הקטנים והבינוניים. במהלך כל השנים תזרמתי הון בלתי נתפס לביטוח לאומי. עכשיו כשצו השעה אוזק את ידי בעלי העסקים ולא מאפשר פרנסה גם להכי חרוצים ומוכשרים, אין שום ביטוח ושום עזרה כספית, או לקיחת אחריות לאומית. איפה הביטוח? ואיפה הלאומי?!!!
לקרוא ״בכיינים״ לציבור של חצי מליון עצמאים, אמיצים, שמסתכנים כלכלית יום יום יום ולא זכאים לשום תמיכה כשהכלכלה קורסת?! זו תעודת עניות לחברה שלנו.
אף פעם לא בחרתי בדרך הקלה. תמיד חיפשתי את הדרך הטובה. לא נולדתי עם כפית זהב בפה, אבל גודלתי על אופטימיות מזוככת וחונכתי להאמין שהטוב ינצח ויגבור על כל מכשול.
כעצמאית אני נדרשת לקחת סיכונים יום יומיים אל מול חוסר ודאות. לשלם שכ״ד גבוה על נכס ענק בלב שוק הפשפשים, לפתח וליצר בחו״ל טקסטיל מקורי ויחודי, לעצב ולתפור בישראל קולקציות יחודיות שמותאמות לנשים במגוון רחב של מידות.