יומן מלחמה – פוסט 1: "לא, זה לא קורה לנו!" שלב ראשון: הכחשה
12 במרץ
פוסט לעת מצור: (יתכן שזה הפוסט הכי חשוף שהעלתי בחיים שלי)
בימים האחרונים, יצאו מהארון הצבעוני שלי המון שדים ואני מתמודדת עם הפחדים הכי גרועים שלי.
פחד מהלא נודע, פחד מאובדן שליטה, פחד מאובדן חיים של יקירי ומפגיעה פיזית. פחד מהרע שישתלט על הטוב, פחדים אפוקליפטים.
מכירות את זה שאתן מתעוררות באמצע הלילה מחלום רע, מכוסות בזיעה קרה? אז כזה, רק שאז את מגלה שזה לא חלום, זו המציאות והסכנה לא חלפה.
המציאות שנגזרת עלינו, מחריפה מיום ליום ואין רמז לבאות, או לתאריך תפוגה. למועד שבו נדע שהרע מאחורנו. אז מהיכן מגייסים כוחות?
כילדה, לא גדלתי במציאות שמורה ומוגנת ונאלצתי להתמודד עם כוחות גדולים וחזקים שטילטלו את עולמי ואיימו עליו.
לא משנה מה היתה המציאות שנגזרה עלי, שנולדתי אליה, משנה האופן שבו התמודדתי עם כל קושי. זה חייב אותי לפתח כלים מיוחדים ויצירתיים להתמודדות שמסייעים לי גם כיום.
אני לא מרימה ידיים, בשום מצב, קשה ככל שיהיה, תמיד יש בי תקווה.
נקודת המוצא שלי היא להלחם ברע בעזרת טוב מאזן. לתת לחיים שלי ביום יום משמעות כל כך גדולה והנאה כל כך גבוהה, כאלו שגורמות לי לרצות להלחם על הטוב, גם כשהוא לא בסביבה.
תחשבו על זה כמו על חיסכון ליום שחור, לא של כסף, אלא של טוב.
אני נלחמת על המשמעות בחיים שלי ומאחורי כל צעד שאני עושה יש בחירה מודעת ותיעדוף של טוב על פני רע.
גם אם אף אחד בעולם חוץ ממני לא מודע לזה, אני יודעת ומרגישה נקייה וחזקה בכל בחירה שאני עושה, בכל צומת שאני פונה. אני תמיד שואלת את עצמי מה תהיה הבחירה היותר טובה, או הפחות גרועה.
אמיץ הוא אדם שמפחד, אבל לא נותן לפחד להשתלט לו על התודעה ובוחר להתמודד עם הפחד, גם כשהמציאות קשה.
כשקשה לי אני מזכירה לעצמי שאני גיבורה. גיבור זה מי שמתגבר. צולח את הפחד בעזרת מחשבות ומעשים.
בספר הדמיוני של החיים שלי, אני רוצה לחיות כמו גיבורה. לשבת יום אחד עם הנכדות והנינות שלי אל מול הנוף האינסופי של העמק הירוק ולספר להן איך הטוב ניצח את הרע. סיפורי גבורה של אשה זקנה, שיתנו להן כוחות ותקווה.
אז איך מתמודדים עם הקשיים?
ממפים אותם וממיינים. נותנים מענה לדברים שאנחנו יכולים להם. מתמקדים בטוב וביש ולא ברע ובחסר.
מבינים שהסכנה היא לא רק לאבד את החיים, את העבודה ואת החופש שלנו.
הסכנה האמיתית היא לאבד את שמחת החיים, את התקווה והאופטימיות. לאבד כוחות ולהרים ידיים.
אני מזכירה לעצמי, את מה שתמיד עוזר לי: שגם כשיש חוסר ודאות, יש לי אפשרות לעשות בחירות, שמשפיעות על איכות החיים שלנו, על ה-well-being של הסביבה הקרובה לי. אני יוצאת למלחמה יום יומית על השפיות שלי, בעולם בלתי שפוי בעליל.
השפיות שלי נמצאת ביכולת שלי לבחור ולשנות את המסלול בכל רגע נתון. הבחירות שלי מגדירות את החיים שלי ואני מקדישה מחשבה ומשתדלת לבחור טוב, גם במציאות מגבילה.
אני בלשית של טוב ויפה שמסתובבת בעולם עם מכשיר דמיוני, ״גלאי טוב״ (נראה כמו גלאי מתכות, אבל מצפצף רק כשאני מוצאת טוב).
ההגדרה האישית שלי לטוב היא משהו (מופשט, או פיזי) שעושה אותי שמחה, מבלי לפגוע באחר.
לדוגמא: הטבע הירוק שמקיף אותי באביב, המשפחה האהובה שלי, עיצוב, יצירה והמצאת יש מאין. יופי עושה לי נעים בעין ומזרים טוב ללב. אני מאמינה בכוחות הריפוי שלו ומשתדלת לתת לו מקום. היופי שהכי מרפא אותי הוא יופי שיש מאחוריו טוב.
בימים של חזיתות רותחות, אני שומרת על עורף שפוי בעזרת שגרה. מול הלא נודע אני משתדלת להמשיך ולעשות את מה שאני יודעת ואוהבת לעשות ונלחמת על כל פיסה.
פורסת את העוגה הגדולה לפרוסות קטנות, מתענגת על כל ביס וביס. נהנית מהדברים הטובים והפשוטים ומשתדלת לא לקחת את הטוב כמובן מאליו. מאמינה שגם המערכת החיסונית שלנו מושפעת מהחוסן הפנימי.
כיזמית ועצמאית בישראל, כמו למאות אלפי עסקים, אין לי שום רשת הגנה. במחי סופה או מלחמה, או מגפה, אני עשויה לאבד במהירות בלתי נסבלת את כל ההשגים שעמלתי עליהם, חלומות שהפכתי למפעל חיים.
אז אני לא מרימה ידיים ומחפשת תמיד פתרונות לכל מצב. מקווה שאצליח גם הפעם לעמוד מול האתגר.
פתחתי את האופציה לתגובות בבלוג, זה הזמן לשלוח מילים מעודדות, שלחו אות חיים, אימוג׳י, חיבוק, נשיקה וירטואלית, או כל סימן אחר.
זה הזמן לחזק ולתת אחת לשניה כוחות להמשיך להתמודד, לעזור אחת לשניה להמשיך ולהיות אמיצות.
לחלום על טוב ולדמיין מציאות יותר טובה.
אני מאחלת לכולנו להצליח לעמוד באתגר, לא להתיאש, לקחת אוויר בכל הזדמנות - ויש!
