להיות? או לא להיות? חופשה רומנטית בקורפו בימי קורונה.

מה שפעם היה הדבר הכי פשוט בעולם, לקפוץ על מטוס ולעוף ליוון, הפך בימים טרופים אלו לאתגר, לאמיצים בלבד. לכל מי שמתלבטת אני אשיב כהרגלי, האומץ משתלם. גם הבידוד שאחרי.

זה הרגיש כמו מבצע צבאי בקרב על ״החיים הטובים״ שלנו, שתוכנן היטב ובוצע בשלמות. ברחנו מהקורונה לחופשת אסקייפ רומנטית ביוון, שרדתי כדי לספר.

זה התחיל בתוכנית של ימים אופטימיים בשלהי חודש יוני, חודשיים לפני יום ההולדת של עידן, הזמנו חופשה זוגית לאי קורפו ביוון.

הייתי שם לפני 20 שנה, בקלאב-מד למבוגרים בלבד, רגע אחרי שהתגרשתי. זה היה המקום הראשון שבו חגגתי את הלבד שלי. אחרי זוגיות של עשור, הפעם תכננתי לחזור לשם עם עידן, בעלי ואהבת חיי.

אני בחורה רומנטית. אוהבת לסגור מעגלים. מייחלת תמיד לסופים פואטיים וטובים. הפעם תכננתי לחגוג את הלבד של שנינו. חופשה פרטית עם האיש שאני אוהבת, בעולם אחר.

בדקנו שיש לשם טיסות בתאריכי יום ההולדת, ואז התחלנו לחפש מלון שיענה לציפיות שלנו.

המבחר היה מצומצם, כי אוגוסט הוא זמן שיא בתיירות ליוון וקורפו הוא אי שאהוב מאוד על הבריטים והאיטלקים (האי גובל באיטליה). היינו צריכים להחליט אם להתפשר על מלון, או על לוקיישן.

בחרנו במלון שנראה לנו חביב, דירת סטודיו מרווחת ומאובזרת עם נוף לים, חוף פרטי, בריכה ומסעדה צמודה.

החלטנו להתפשר על מיקום יותר מרוחק מהאטרקציות המוכרות, לשכור רכב ולטייל לנו. המלון שבחרנו sun & chill, ממוקם בצדו הדרום מזרחי של האי, סמוך לעיירה לפקימי, שם עובר גם נהר.

אחרי שקיבלנו אישור מהמלון, הזמנו גם את הטיסות.

מרגע זה התחלנו בהכנות. סידור לילדות, שמירה על הכלב והבית, ביטוחים, טפסים, בדיקות ועוד פרוצדורות.

ככל שהתקרב מועד הנסיעה, נגיף הדלתא התפשט ורף הדאגה עלה מסביב. עקבנו בדריכות אחרי מפות הצבעים של המדינות ושבוע לפני נסיעתנו הפכה יוון מצהובה לכתומה ויחד איתה עלו גם ספקות.

האם לנסוע, או לוותר על חופשה (משולמת) שאנחנו כבר חודשיים מפנטזים עליה… האם להסתכן? עכשיו כשגם בידוד ניכנס למשוואה, האם להרים ידיים, או להמשיך? מי יודע מתי יסגרו שוב השמיים ומתי שוב נוכל לרקום תכניות?

מתוך אמונה ביכולתנו לנהל סיכון מחושב, סיכון ששכר של סיכוי מתוק בצידו, החלטנו להיענות לאתגר ולהגדיר אותו לעצמנו.

״מבצע סתובק״ (סעו - תהנו - ותחזרו בלי קורונה) יצא לדרך ונוהל על ידי ביד רמה.

רכשתי לנו מסיכות הייטק של חברת ״סונוביה״ שאמורות לספק הגנה מקסימלית למי שעוטה אותן וגם לאפשר נוחות בנשימה (חשוב מאוד כשיוצאים לחופשת נשימה כזאת). החברה הוציאה פטנט שהוא פיתוח משותף עם אוניברסיטת בר אילן ותכל׳ס עשתה עבודה טובה (נשמנו טוב וחזרנו בלי קורונה).

התסריט שהכי הרתיע אותנו היה לחטוף קורונה ביוון ולהתקע בבידוד שם. כדי להמנע מהמצב הזה, שמרנו על ריחוק חברתי.

הנקודה שנראתה לנו הכי מסוכנת הייתה התחככות בנתב״ג עם הרבה אנשים. מצאנו דרך יצירתית לצמצם את הסיכון למינימום הכרחי.

השתמשנו לראשונה בשירות חדש של טרקלין ארבל, טרקלין אח״מים (מקבוצת טרקליני דן) ששירת בעבר בעיקר מטוסים פרטיים. במהלך הקורונה עשה הסבה והחל לספק שירותי VIP פרטיים בנתב״ג.

מסלול ה-VIP הוא הרבה מעבר לביקור בטרקלין עצמו. הוא מתחיל מיד עם ההגעה לטרמינל 3, עוד לפני הכניסה, ומסתיים בפתח המטוס. הטרקלין ממוקם בטרמינל 3 ומאפשר מסלול נוסע יוצא מלא בלי לצאת מהטרקלין: תשאול ביטחוני, צ׳ק-אין לטיסה, מסירת כבודה, בידוק ביטחוני וביקורת דרכונים.

תמורת סכום של 790 שח לזוג קיבלנו שירות מפנק, בתנאי בידוד מקסימלים. התיחסתי לנושא כמו אל ביטוח בריאות משודרג.

ברגע שהגענו לשדה פגשנו את יוליה, הדיילת האישית שלנו, שאספה את המזוודות בעגלה מהמונית והובילה אותנו דרך שער 32 (השער הראשי) למעלית פרטית ומשם לטרקלין ארבל.

קיבלנו חדר פרטי ענק, שלא חלקנו עם איש, עם ספות נוחות ושולחן מלא בכל טוב. ובזמן שהשקנו כוסות, הגיעה בודקת ביטחונית לשאול אותנו כמה שאלות. לאחר מכן יוליה לקחה את הדרכונים ועשתה עבורינו את כל הפרוצדורות הדרושות.

לאחר כשעתיים, נלקחנו לחדר בידוק פרטי בטרקלין עצמו, שם העבירו אותנו ואת חפצינו שיקוף ומשם המשכנו לרכב שהמתין לנו בחוץ.

יוליה הסיעה אותנו עד לפתח המטוס, כשבדרך היא עצרה ועשתה עבורינו בורדינג בגייט, בזמן שאנחנו המתנו לה ברכב הממוזג.

ההחלטה שלקחנו, להמיר תקציב של ספא זוגי מפנק ולהשקיע אותו בשירות VIP פרטי, הייתה מבחינתנו טובה ומוצלחת. זה היה פינוק מטורף ובו זמנית צמצמנו משמעותית חשיפה לאנשים, ששמרה על הבריאות שלנו.

התייחסנו לזה כמו אל השקעה בביטוח בריאות פרטי, מפנק ומרגיע. מנקודת המבט האישית שלנו, זו היתה השקעה שהניבה. נסענו רגועים ומחוייכים.

מהחוויה שלי אני ממליצה על השירות הזה.

גילוי נאות: ההמלצה לא ממומנת ונעשתה מטעמים טבעיים של פרגון מהלב והערכה לאיכות ישראלית.

מוקד שירות טלפוני: 2350* או במייל agents@flowvip.co.il

הם תגובתיים מאוד והשירות שקיבלנו היה מעולה.

הגענו לטיסה ראשונים ולרגע הצלחתי לעבוד על עידן שהזמנתי לו מטוס פרטי 😜…

כמה דקות מאוחר יותר הצטרף עוד קומץ אנשים, המטוס היה מאוורר מאוד (אמיצים יש מעט...), בתפוסה של 23 נוסעים מתוך 130 מקומות ישיבה.

הקפדנו על עטיית מסיכות בכל רגע ששהינו במקום סגור והקפדנו על ריחוק מהתקהלות.

האמנו שאם נצמצם מגע עם אנשים ונעטה מסיכות איכותיות, בנוסף להיותנו מחוסנים, גם המזל יעמוד לצדנו.

בגדול אני מאמינה שהמזל עומד לצדו של מי שמסייע לו… אז עשיתי כל מה שחשבתי שיעזור ולמזלנו הצלחנו להנות מחופשה אמיתית ולחזור בריאים בגוף ובנפש.

נחתנו בשדה התעופה של קורפו בצהריים, לא היו הרבה אנשים, הפרוצדורות זרמו במהירות, דרכונים, מזוודות, תוך חצי שעה כבר היינו בשאטל של חברת השכרת הרכב. חצי שעה מאוחר יותר ואנחנו בדרכנו למלון, נוסעים לאורך הים, מתפעלים מהנוף הירוק ומהארכיטקטורה.

המלון ממוקם כשעת נסיעה מהעיר קורפו, שם נחתנו. בדרך עצרנו ואספנו שתי מנות של גירוס מקומי משובח, שסגר לנו את מפלס הרעב.

אחה״צ הגענו לסאן אנד צ׳יל, מלון דירות משפחתי בעיירת חוף קטנה. יאניס, המארח שלנו, קיבל אותנו בחיוך גדול, עשה לנו סיור במקום וגם נתן לנו המלצות שוות לימים הבאים שלנו.

חופים שווים, מסעדות טעימות, אזורים לטייל בהם… יותר מזה אנחנו לא צריכים.

פרקנו מזוודות, עשינו טבילה קטנה בים, מקלחות, מנוחה, קניות בסופר וארוחת ערב רומנטית על החוף בעיירה הסמוכה.

אם לא סופרים את יום ההגעה ויום העזיבה, היו לנו בסך הכל 3 ימים מלאים, זה לא הרבה, אבל אם יודעים למצוא דבש ומהר, זה בהחלט מתגמל.

החלטתי לעשות יום אקסטרים, יום רגוע ועוד יום אקסטרים. מה זה אומר? טיול ארוך ביום הראשון, פינוק קרוב ביום השני (יום ההולדת של עידן) ועוד טיול ארוך ביום האחרון.

ועוד כלל חשוב, שאני מקפידה עליו, אם משהו לא עובד לנו, או אם מגיעה הזדמנות שווה, לא להתקע על תוכניות שלא משרתות אותנו, לשנות ולהחליף בלי בושה.

בבוקרו של היום הראשון, הכנו ארוחת בוקר טעימה ויצאנו בעצתו של יאניס למפרצי פלאקוסטריצה.

הדרך שלנו היתה יפה כל כך, ירוקה ומסקרנת, דרך חקלאית, בין כפרים ירוקים, עם פכפוך נחלים על צוקי הרים.

באחת מנקודות הנוף היפות, הבחנו בבית קפה שממוקם על צוק גבוה, עם נוף מרהיב של יערות וים. עצרנו לנישנוש, עידן שתה קפה יווני (קפה שחור) ואני הזמנתי מילקשייק, שטעמו ערב לחיקי והנוף עינג את עיני.

משם המשכנו עד לפלאקוסטריצה, רצועות של צוקים לבנים ומיוערים, בעיקר באורנים שיורדים למי טורקיז צלולים. המראה היה כל כך חזק וצבעוני, שהלב הלם בפראות.

הרצועה הזו היתה ארוכה ומשופעת בחופים עוצרי נשימה. היה קשה מאוד לבחור את החוף האחד הכי טוב, ולהחליט איפה להתקרקע. עברנו חוף חוף, לא פיספסנו אף נקודה, כל חוף יפה ומסקרן מקודמו.

מלבד יופיו של החוף, חיפשנו מקומות שלא יהיו הומי אדם ושיהיו במקום שירותים מפנקים, כמו חניה קרובה ונוחה, מיטות שיזוף ושימשיות, מסעדות טעימות ואטרקציות מים.

לבסוף התמקמנו בחוף בפינת חמד, שם התפנתה שימשיה עבורנו בקו ראשון לים ובפינה צדדית ושקטה יחסית. היו לא מעט אנשים, אבל גם בתפוסה מלאה, עדיין הרגיש מאוורר ונעים, גם בחוף, גם במים וגם במסעדה.

המים היו קרירים, צלולים ונקיים כל כך, עד שראינו דגים צבעוניים וחלוקי נחל בקרקעית הים. לא היה חול כמעט, בעיקר חלוקי נחל וצדפים.

העברנו את היום בנעימים, בין הים, למסעדה, עם אוכל מצויין וקוקטלים מפנקים. ההמלצה שלי לאוכל בקורפו זה להתמקד בשפע של פירות ים טריים, הכי טוב על הגריל עם לימון ובמאכלים מקומיים מסורתיים כמו צזיקי, מוסקה (אלוהית!!!) וכמובן, סלט יווני עסיסי.

אחה״צ לקחנו סירת פדלים והשטנו אותה בין המפרצים, מגלים עוד נקודות חמד, עוצרים, קופצים למים ושוב מפדלים.

כשחזרנו מהשייט, נחנו קצת והמשכנו לחקור את הרצועה במעלה ההר. עצרנו לתצפית נוף משגעת, המשכנו וגילינו עוד נקודת תצפית מדהימה ושערי ברזל גדולים שהזמינו אותנו לטייל במנזר.

מנזר פלאקוסטריצה ממוקם בנקודת נוף נהדרת והוא בנוי כולו כמו כפר יווני קטן, עם מדרגות שהובילו אותנו לסימטאות קטנות ומסקרנות.

בכל פינה גינה מרהיבה, שמישהו טיפח בידיים אוהבות. הסתובבנו בין הגינות הקסומות, ליטפנו צמחים לא מוכרים והתמלאנו בטבע, ביופי, באושר.

כל גינה עוררה השראה וחשפה הפתעה לעיניים. אומנות, אדריכלות וגינון שהשתלבו בהרמוניה לכדי חוויה מענגת.

השקיעה בקורפו היא מתאחרת, השמש שוקעת אחרי 21:00 והימים שלנו היו ארוכים ומספקים. שיבצנו בו הרבה חוויות ויחד עם זאת לא התעייפנו ולא העמסנו על עצמנו, כי היה מעניין ולקחנו לעצמנו הרבה זמן מנוחה.

בדרכנו הביתה חלפנו על פני חוף מומלץ, ששמעתי על הביצ׳ בר שלו. לקח לי רגע להבין שזה החוף, עוד רגע לשכנע את עידן לעצור ולהסתובב ועוד רגע להיכנס בשעריו.

בילנו שם שעה נעימה, בחוף פרטי רומנטי ועם קוקטיילים טעימים. נישנשנו כמה מנות פתיחה במסעדה וסגרנו גם את הרעב של הערב.

הדרך חזרה היתה בשעת שקיעה, נסענו בדרכים ציוריות, נפעמים מכל היופי הרך הזה שעטף אותנו. ברדיו שירי חופשה מטופשים ואנחנו מחוייכים ושמחים בדרכנו לדירה שלנו.

בערב, אחרי מקלחת טובה, התגדנדרנו וקפצנו לבר של הבריכה הסמוכה אלינו, לכוסית יין שלקחנו איתנו לטיול בחוף.

ויהי ערב ויהי בוקר, יום שני.

ביום השני נסיך יום ההולדת התעורר וקיבל כוס קפה למיטה. החלטנו לקחת את היום הזה בנחת, להתפנק בין הים לבריכה למנוחה.

התחלנו את היום בטבילה בחוף הפרטי של המלון. היינו שם לבד. זה אמנם לא היה חוף אטרקטיבי במיוחד ביחס לחופיו המהוללים של האי, אבל הוא היה שקט ונקי ולגמרי שלנו וחוץ מסירות שמדי פעם שטו, לא נתקלנו בנפש חיה. ממש אי בודד, משלנו.

מהים המשכנו לבריכה השכנה והתענגנו על שילוב של אלכוהול וטבילה הגונה. שרצנו במים עצלים ומבסוטים.

אכלנו צהריים ועלינו לדירה שלנו, למקלחת מפנקת ושנ״צ איכותי בין סדינים צחורים.

אחר הצהריים כבר היינו במכונית בדרך לעיר העתיקה של קורפו. ניצלנו את השעות הפחות חמות לטיול בין סמטאות העיר העתיקה, עם עצירות בבתי קפה, חנויות וגלריות מסקרנות.

השופינג בקורפו לא נותן פייט לסטנדרטים הצרכניים שלי ובכל זאת מצאתי במקום רדיד זהב קסום, מניפה מוצלחת, ובקבוק ראקי לעידן.

שמחתי לגלות שם חנות של בנטון, מותג איטלקי שאני מעריצה מגיל 9. רכשתי לבנות ולי בקבוקים תרמיים בעיצוב שאהבתי ולעידן מצאנו בגד ים שווה.

את הערב סיימנו במסעדה במרינה של העיר העתיקה. המקום זכה לשבחי ביקורת רבים אבל מבחינתנו הוא לא עמד בציפיות. התפריט שהיה מבוסס על מטבח פיוז׳ן אסייתי לא התקרב לרמת האוכל הזה שאנחנו מכירים מהארץ. נהנינו מהקוקטיילים, מהאווירה ומהנוף.

את היום השלישי המלא והאחרון שלנו, החלטנו לבלות בחוף צפוני מלא בתשבחות, מפרץ אגני או אגני ביי אם תרצו.

בדרכנו לחוף (נסיעה שאורכה כשעתיים) עצרנו כעבור חצי שעה בחוף מזדמן לטבילה ראשונה ולארוחת בוקר.

הים היה שקט וצלול כמו אגם, והשרה עלינו משלוותו המופלאה.

לאחר ארוחת הבוקר יצאנו לנסיעה לאורך כביש החוף של האי. לא מיהרנו, נהנינו מהנסיעה, מהמוזיקה ברדיו ומהנופים המרהיבים שבדרכנו.

את הכניסה לחוף באגני ביי קל לפספס, זה מסביר אולי את מיעוט האנשים שהיו שם. הכביש הצר התפתל לאורכם של צוקים גבוהים ובנקודת נוף מרהיבה נתגלתה לנו פניה קטנה, עם ירידות מפותלות בנוף ירוק ודרמטי.

הירידות הובילו אותנו אל חוף יפיפה, מהמענגים שביליתי בהם. מתוך צמחיה פראית של עצי תאנה, חרוב וזית, נתגלה לנו חוף טורקיז צלול ונקי, עם 5 מסעדות, מיטות שיזוף ושמשיות.

בחוף יש מעגן סירות ולרוב מגיעים אליו באמצעות סירות. יש שייט שיוצא אל החוף הזה כמו מונית, בזמנים קבועים (למי שלא רוצה להגיע ברכב) וגם הרבה יאכטות פרטיות של אירופאים עשירים שעוצרים שם, להנות מהחוף ומהאוכל.

אנחנו קיבלנו המלצה על הטברנה של ניקולס ועם הגעתנו לחוף, מיד הזמנו מקום לסוף היום.

התמקמנו עם שימשיה וכסאות נוח בפינה צדדית של חוף פראי משגע, עם צוקים שנשברים אל תוך המים ויצרו מנהרות ובריכות קטנות. את רוב היום בילנו בטבילה ארוכה בתוך המים, עם קוקטלים שאספנו מהבר הסמוך.

ארוחת הצהריים המאוחרת שאכלנו בטברנה של ניקולס, היתה אחת מהארוחות הטעימות שלנו בקורפו. ישבנו בקו ראשון לנוף ונהננו מאוכל טוב ונוף לים ולסירות שיצאו ונכנסו.

ביציאה מקסיופי, קצת התברברנו והוויז לקח אותנו בדרך צרה ומוזרה, כזו שהיינו בטוחים שבטח התבלבלנו ונצטרך לחזור אחורה, אבל להפתעתנו הדרך היתה מעניינת ובאיזשהו שלב נפתחה לכביש יותר רחב.

הכביש הוביל אותנו ליציאה מקסיופי, אבל לפני כן הבחנו בחוף טורקיז מטריף ביופיו ועצרנו כדי לראות אותו.

הוא היה יפה בצורה קיצונית. היו שם הרבה יוונים וזה הרגיש כמו חוף פחות מתוייר ויותר מקומי. כמו סוד חבוי.

באמת שכבר לא חשבתי ששוב אכנס למים, אבל זה היה חזק ממני, הים כישף אותי ותוך כמה דקות מצאתי את עצמי פושטת בגדים ודופקת קפיצה של הלייף מאיזה צוק. גם עידן הצטרף אלי לטבילה אחרונה ומענגת במיוחד.

הדרך חזרה לדירת הסטודיו שלנו היתה ארוכה ונעימה. היא ארכה כשעתיים, אבל נהננו ממנה וצפון קורפו היה לגמרי שווה את ההשקעה.

הגענו קצת לפני שהשמש שקעה, התקלחנו, התפנקנו ויצאנו לארוחת ערב אחרונה, בטברנה שיאניס המליץ לנו עליה ליד הנהר.

העברנו ערב רומנטי במסעדה טעימה, שההתמחות

שלה זה אוכל מקומי משובח. הזמנו מוסקה אחרונה וטעימההה, עידן שתה ראקי ואני שמפניה ורודה בבקבוק גור קטן.

חזרנו בלילה, ארזנו לקראת היציאה בבוקר ונרדמנו עייפים, שבעים ומרוצים. בבוקר קמתי בזריחה (שבע בבוקר) ויצאתי עם הרכב לעיירה הסמוכה, כדי למצוא לחם טרי ועוד כמה פרודוקטים לארוחת בוקר אחרונה.

כשחזרתי, עידן כבר היה ער, הכנו ארוחת בוקר טעימה ואני הכנתי לנו צידה לדרך (את סנדוויצ׳י הטונה המפורסמים והטעימים שלי).

נפרדנו מיאניס המארח שלנו, צלם שמנהל את המלון המשפחתי. ישבנו אצלו במרפסת לעוד קפה אחרון והבטחה שנשוב.