אני מזכירה לעצמי שאמיץ, הוא מי שמתאמץ

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
כשהעולם במלחמה, גם בתוכי יש מלחמה פנימית. בילבי מול יעל. בילבי מנסה לנער ילדה מפוחדת ולשלוף אותה מביתה. יש ימים שהיא מצליחה יותר, אבל יש גם ימים שהיא נוחלת

כישלונות.

גיליתי שבמקביל לבילבי, הילדה האמיצה שמתקיימת בי ומעוררת אותי, יש גם את יעל, ילדה

שרק רוצה להסתתר מהעולם ובצדק, אפשר להבין אותה.

קשה להיות בילבי בימים כאלו. יותר מתחשק לי להתחבא מהעולם מאשר לצאת אליו באומץ. זה כרוך במאמץ ואני מרגישה, שלא תמיד מתקיים בי הכוח.

אני מזכירה לעצמי שאמיץ, הוא מי שמתאמץ. בילבי אומרת שעדיף חיי גבורה קצרים, מחיי פחד ארוכים. לחיות בפחד זו בחירה שאני לא רוצה לקחת.

אני רוצה להקשיב לבילבי, במבחן הזמן היא הוכיחה, שממש משתלם להקשיב לה. לאורך שנים ברגעי הקשים, תמיד שאלתי את עצמי, מה בילבי היתה עושה במקומי? והשתדלתי לנחש וללכת בעקבותיה ובעקבות מה שלחש לי ליבי.

בילבי = בי, בליבי.

לחפש את הכוחות שלי

עמוק בתוכי.

בילבי לימדה אותי שבכל רע ניתן למצוא טוב, גם כשהטוב הוא רק טוב יחסית, גם כשהוא לא טוב מספיק. לעולם לא לוותר, לא להרים ידיים, להמשיך לחפש, בנחישות וביצירתיות.

אני יודעת שיצירתיות היא מתנה שהתברכתי בה. תמיד לנסות לחשוב על הדברים מעוד זוית, מחוץ לקופסא.

בילבי לוחשת לי לצאת החוצה, לחזק את שרירי היצירתיות. הבוקר אקשיב לה ואצא אל הסטודיו, אל מקלט הבטון שלי, אתחפר באסם הישן של הקיבוץ, בגבת.

היום אפשיל את שרוולי הדמיון ואנסה להמציא תקווה, גם מתוך השחור. אני צריכה לקבל בימים הקרובים החלטות חשובות וטובות שיכריעו את הכף גם במלחמה הפרטית שלי, החלטות שיקבעו את גורלו ואת המשך קיומו של מפעל החיים שהפכתי לעסק שלי.

האם ליצר קולקציית חורף? האם להמר על המשך החיים? ואם כן, איך להצליח לעבור את זה בזהירות? למזער סיכונים, להגביר סיכויים. אני בצומת מסוכן מאוד. הבחירה בנתיב הנכון עשויה להתגלות מכרעת.

עבור העסק, הבחירה ליצר היא המשך חיים. מאז פרוץ המלחמה המכירות של ענף הביגוד נמצאות בירידה תלולה, שאני לא יודעת האם, מתי ואיך היא תעצר.

ללדת קולקציה, גם אם קטנה יותר, זה לבחור בחיים. הלב אומר לי שאין ברירה, זו תקופה שבה קוברים ויולדים בו זמנית ואסור לעצור את החיים,

הם חייבים להתקיים במקביל.

ומה אומר הראש? עצירה היא מדרון תלול.

בילבי קיבלה החלטה עבור יעל

את כל מירצי ויכולותי אשקיע בקולקצית קפסולה קטנה, אקרא לה אופק ואצבע אותה בקשת של

צבעי תקווה.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

מה שלומך אחות הבוקר? | יומן לעת מצור של קרן שביט, אישה, אמא ויוצרת ישראלית. לוחמת אור ואופטימית סידרתית.

כשהתותחים רועמים, והלב הולם בפראות בתוך עולם כיאוטי מפורק, אני נמשכת אל הכתיבה, שעוזרת לי לבנות מחדש, אופטימיות זהירה.

המלחמה הזו תפסה גם אותי, חשופה, הלומה וכואבת. מצאתי שהיא לוחצת בדיוק מבהיל על כל איזורי הדאגה שלי, כאזרחית ישראלית, כאשה, כאמא וכיוצרת עם רגישות גבוהה.

גיליתי, שכשאני מתרגמת חוויות אישיות ותחושות למילים כתובות, זה עושה לי קצת סדר במחשבות וזה מרגיע אותי. אלו ימים שבהם נפשי סוערת והכתיבה עבורי היא פורקן מחזק.

החלטתי שבימים הקרובים, אשתמש בכתיבה כדי לפרוק את שעל ליבי ואשתף עם אחיותי תנועות קטנות של חיים.

אז מה שלומך אחות הבוקר? אני מזמינה אותך לצלול יחד איתי אל תחושות ומחשבות בתקווה