שליח עד הבית חינם ברכישה מעל 400 ש״ח

דברים שהבנתי בגיל 46 - פוסט יום הולדת

בשבוע שעבר חגגתי יום הולדת וזה הזמן להזכר במתנות הכי יפות שקיבלתי.
המתנות הכי טובות והכי משמעותיות אף פעם לא יהיו מוצרים, אלא חוויות ואנשים טובים וחכמים שמובילים אותי לתובנות פורצות דרך.
אז הנה, מעט מהדברים שהבנתי במהלך 46 שנות.

בגיל 3 ראיתי בקולנוע את בילבי והבנתי שנולדתי להיות אדם עם לב חופשי.


בגיל 8 שיחקתי בעיקר עם הבנים. כשהבנות בילו עם ברביות, אני טיפסתי על עצים. הבנתי שאני בוחרת את חברי לפי אמות המידה שלי ולא של אחרים וגם שאני בלתי ניתנת לישור חברתי.


בגיל 12 נכנסתי לסטודיו ביתי של מעצבת (אמא של חברה), הסנפתי מארקרים, ליטפתי אותיות והבנתי שעיצוב הוא התשוקה והיעוד שלי.


בגיל 21, כשכל חברי טיילו בעולם, אני בחרתי לצאת למסע חיי בלימודי עיצוב. התחלתי ללמוד עיצוב במכון הטכנולוגי בחולון. גיליתי כמה זה מעצים לקום בבוקר ולעשות את הדבר שהכי מרגש אותי מקצועית. כמה נעים הדיגדוג הנכון הזה מבפנים.

בגיל 29 התגרשתי, אחרי זוגיות של 10 שנים והבנתי שאני אף פעם לא בודדה כשיש לי את עצמי.

בגיל 30 חרב עולמי וביום אחד, מבלי לצפות את זה קורה, איבדתי את אבי בנסיבות טראגיות שטילטלו את חיי. 
למרות ההלם והכאב, האמנתי שגם את הרע והנורא הזה יש ביכולתי להפוך לטוב. כאבתי, הרגשתי, הזזתי, שיניתי, פעלתי ובעיקר למדתי שאופטימיות היא מקור לתעצומות אדירות. הפכתי לימונים ללימונצ׳לו ושתיתי אותו בחיוך ובשלוק גדול.
בגיל 32 ראיתי סרט של טרנטינו (kill Bil) וגיליתי שיש בעולם מודלים שונים ונהדרים של נשים עם נוכחות לא שיגרתית. הבנתי שזה בסדר לתת לעוצמות שבי מקום להשתולל, שאני לא צריכה להשתנות בשביל אף אחד ולא להתנצל על שום דבר שאני מרגישה. האמנתי שהגבר הנכון לי, יאהב אותי עם כל מה שיש לי לתת ולא יבהל. חודש וחצי אחרי שצפיתי בסרט הזה, פגשתי בסיני את עידן שניכנס באומץ אל תוך ליבי וחיי ומאז הוא שם.


בגיל 35 נולדה עלמה והפכה אותי לאמא. הבנתי שזו האחריות והחובה שלי לדאוג ולבנות לה עולם יפה וטוב, כזה שהיא תוכל להאמין בו, להתרגש, לחבק ולאהוב. בגיל 3 חודשים הפקדתי אותה מדי בוקר בבית הילדים בקיבוץ ולצד בניית התא המשפחתי שלנו, ולידתה של נגה, התחלתי לבנות קריירה מהדברים שאני הכי נהנית לעשות, מהתשוקות האישיות שלי.

בגיל 37 התחלתי לכתוב את הבלוג שלי ״טוב ויפה״. הבנתי שהדרך שלי להפוך את העולם למקום שנעים לחיות בו, זה לבחור ולראות את יופיו ואת הטוב שבו ולתת להם מקום של ממש לא רק בחיי אלא גם במרחבי הרשת ובלוג האישי שלי. להשמיע קול רם, צלול וברור שיגיע ויגע בעוד אנשים. אני גאה על כך שמעולם לא כתבתי על דברים שלא מאוד אהבתי ולאורך קרוב לעשור אני מתעדת ומנציחה בבלוג רק את הדברים הטובים והיפים שאני פוגשת במסלולי חיי.

בגיל 40 עברנו ממזכרת בתיה לקיבוץ גבת בעמק יזרעאל והרגשתי שהנשמה שלי מצאה את ביתה הפיזי. הנופים מסיפוריו של מאיר שלו שהיפנטו אותי, הפכו לחלק דומיננטי מחיי היום יום שלי. הבנתי שהטבע והנוף הישראלי הפראי שמקיפים אותי, משרים עלי רוגע ושלווה ומאזנים אותי. כאן אני מתעטפת במשפחתי, חושבת, מתמלאת בהשראה ויוצרת בסטודיו הפסטורלי שלי.

בגיל 43 הבנתי שאין קשר בין האושר שלי למשקל שלי. הייתי צריכה לספור עד 100 (ק״ג) ולראות שלא קרה כלום, שאני עדיין מאושרת ושלא חסר לי כלום. יצאתי למסע שבו נפרדתי מ-40 קילו שכבר לא נזקקתי להם. 
אמרתי לבנותי שהיו אז בנות 5 ו-8, שאמא יודעת איך זה להיות אשה גדולה ומאושרת ושעכשיו אני רוצה לבדוק איך זה להיות אשה רזה ומאושרת. שאחרי שאבדוק, אדע יותר טוב מה אני רוצה להיות. אני אשה מאושרת, ללא קשר למשקלי ובשנים האחרונות פיתחתי יחסי שלום בין גופי ונפשי. פילאטיס מכשירים חיזק את גופי ושיכלל את הגמישות שלי.

בגיל 45, שרפתי את ״פנקס החשבונות״ שהיה לי עם אמא שלי. ביום אחד, בעקבות שיר ששמעתי ברדיו, הבנתי שאני חייבת להיות אמיצה כדי לפתוח בפניה את הלב שלי. הקשבתי לאינטואיציות שלי וזכיתי באהבה ענקית של אם ובת, שאני מאחלת לכל אשה לחוות כזו. החלטתי שאני נותנת ללב ולא לראש לנהל את המערכה הזו. כי לפעמים כשמשהו לא עובד, פשוט צריך להזיז, לשנות ולחדש חשיבה ופעולה.


בשנה האחרונה הקמתי בית נוסף ביפו, ״בית קרן שביט״ בשוק הפשפשים. ביתי היפואי הרחב והמואר משמש כהיכל של ״טוב ויפה״ אליו אני אוספת, מביאה, מעצבת ומייצרת מוצרים משפרי איכות חיים, בעיקר לנשים.
 הבית ביפו מאפשר לי לפגוש נשים נהדרות, לסלול דרכים חדשות, לצאת להרפתקאות ולהמשיך ולאסוף חוויות. אם העמק מרגיע אותי, הרי שיפו מסעירה אותי. אין ספק שיש אתגר בחיים הכפולים והמלאים שבחרתי לעצמי.


לסיום, לקראת שנתי ה-47 אני רוצה גם לאחל משהו לעצמי. שאמשיך להרגיש, לסעור וליצור, שאחכים ואשפר כל מה שיש בו פוטנציאל לזהור. שאוכל לחלוק ולשתף את הטוב והיפה הזה עם עוד אנשים אהובים, שגופי יתבגר בחן, שאשמור על בריאות טובה ושנשמתי לעולם לא תזדקן. שאצליח להשאיר דברים בעלי ערך גם לדורות הבאים אחרי.

שלכן, קרן.